מאמרים


בשנת 2005 הצטרפתי כחבר לאיל"ת-האגודה הישראלית לבולאות תימאטית. כחלק מפעילותה מוציאה האגודה את "נושאון" שהוא ביטאון האגודה ובו מתפרסמים מאמרים בנושאים בולאיים אשר כותבים חברי האגודה. בנוסף מפרסמת האגודה את "נושאונט" ו"נושאונצ'יק" שני ביטאונים מקוונים המתפרסמים באמצעות האינטרנט ואשר אף הם נכתבים ע"י חברי האגודה.

במדור זה מובאים מאמרים שנכתבו על ידי ופורסמו במסגרת בטאוני האגודה.


קרב השיירות באוקיאנוס האטלנטי- חלק א`
מאת: גידי רענן

חזרה


1.    מבוא

בשנות ה-30 של המאה ה-20 החזיקה בריטניה בצי הסוחר הגדול בעולם, אשר מנה למעלה מ-6,700 אניות בעלות יכולת שייט במרחבי האוקיינוסים. תלותה המוחלטת של בריטניה ביכולתו של צי זה לספק את מרבית צרכיה בזמן מלחמה הייתה מכרעת. יכולת זו היוותה את החמצן הכלכלי של האי, ונגעה באופן ישיר בכל אזרח ובכל משק בית. כך היה במלחמת העולם ה-I, וכך היה שבעת מונים במלחמת העולם ה-II.
 
על מנת לאפשר אספקה שוטפת של חומרי גלם, סחורות, מזון וציוד לחימה מארצות הברית לאי הבריטי וליבשת אירופה כולה, פיתחו והפעילו בנות הברית את "שיטת השיירות". מלחמה מרה וקרבות עקובים מדם התנהלו בין השנים 1940 ל-1945 במרחב הימי שבין העולם הישן לחדש, קרי- צפון האוקיינוס האטלנטי והים הצפוני. קרבות אלו מכונים כיום "הקרב על האטלנטי".
 
"עדת הזאבים" הייתה טקטיקה אשר נינקטה ע"י צי גרמניה הנאצית ובמסגרתה קבוצת צוללות הכתה ללא הבחנה ובלא רחם בשיירות צי הסוחר. הללו ניסו באופן נואש להתגונן באמצעות משחתות, פריגטות, קורבטות ומטוסים. כ-80,000 ימאי צי סוחר ואנשי צוותות הציים המלחמתיים משני הצדדים מצאו את מותם במימיו הסוערים והקפואים של צפון האוקיאנוס האטלנטי.
 
 
2.    האמנה האטלנטית
בפרוץ מלחמת העולם השניה הייתה ארצות הברית של אמריקה ניטרלית. אולם בפועל הייתה לממשל האמריקאי נטייה מובהקת לטובת בנות הברית. במרץ 1941 הועבר בקונגרס האמריקאי חוק "השאל – החכר", אשר הסמיך את הנשיא, פרנקלין דלאנו רוזוולט, להעביר סיוע לכל מדינה אשר ההגנה עליה חיונית לביטחונה של ארצות הברית. חוק זה היווה את הבסיס עליו נסמך הסיוע האמריקאי לבריטניה.

באוגוסט של אותה שנה זומנה וועידת פיסגה היסטורית בה נטלו חלק נשיא ארה"ב רוזוולט וראש ממשלת בריטניה ווינסטון צ`רציל. הפגישה התקיימה במפרץ ארג`נטיה אשר בדרום ניופאונדלנד, על גבי אוניות מלחמה משני הציים. במהלך הפיסגה נחתמה "האמנה האטלנטית", ובה סוכמו מטרות העל המשותפות לשני העמים: כיבוד זכותו של כל עם להגדרה עצמית, הבטחת חופש השייט והשכנת שלום עולמי.


3.    השיירות

במלחמת העולם השניה, הכילה שיירה אופיינית ביו 12 ל-40 אניות סוחר, אשר לוו לצורכי הגנה על ידי משחתות, פריגטות, קורבטות ומטוסי סיור ותקיפה. במהלך המלחמה נעשה שימוש בכ-200 נתיבי שייט שונים, אשר כמחציתם הותקפו במהלך המלחמה על ידי שייטת הצוללות של גרמניה הנאצית.



התקבצות אניות וגיבושן לכדי שיירה.

לצורכי מעקב, תקשורת והתכתבות נהוג היה לתת כינוי לכל שיירה. כינוי זה היה מורכב מצרוף של מספר אותיות וספרות אשר בדרך כלל הכילו את נמל המוצא, יעד השיירה ומהירותה הממוצעת(האותF  לסימון שיירה מהירה ואילו האות S  כאינדיקציה לשיירה איטית). מנקודת מבט בריטית האותH  סימנה Home ו-O ציינה Outward, כלומר שיירות יוצאות. כך, לדוגמה, השיירה HF פירושה שיירה החוזרת לבריטניה מהליפקס שבקנדה (קיצור של (Home from Halifax. לעומת זאת מאחורי הצירוף MKS מסתתרת שיירה איטית הנעה מהים התיכון לבריטניה (Mediterranean to UK, Slow).

הנתיבים החיוניים ביותר היו, כמובן, אלו שהובילו מארצות הברית וקנדה לנמלי האי הבריטי ולמורמונסק שבצפון רוסיה, ועיקר הקרבות הימיים אירעו לאורך נתיבים אלה. לעיתים כתריסר שיירות ובהם כ-20,000 מלחים, אנשי צי סוחר וצי האבטחה המלווה חצו בו זמנית את האוקיינוס בשני הכיוונים במהירות ממוצעת של 7 ו-9 קשרים. באזורי הים שהיו ידועים כמועדים לפורענות נהגו השיירות להפליג בזיג- זג, על מנת להקשות על התוקפים ביירוט השיירה ובקביעת נתיב הפלגתה.
 

מטוס סיור מדגם "סנדרלנד" חג מעל שיירה.


בשנות המלחמה נזקקה בריטניה לכ-40 מיליון טון של מזון, חומרי גלם ומוצרים שונים. הדרך היחידה לאספקת כמויות אלו הייתה בדרך הים. אולם עקב פעילותו היעילה של צי הצוללות הגרמניות ביישום טקטיקת "עדת הזאבים" (ראה להלן) לא ניתן היה לעמוד בכמויות האספקה הנ"ל. כתוצאה מכך נקטה הממשלה הבריטית בצעדי צימצום קיצוניים, ובכללם קיצוב חמור של המזון לאוכלוסייה. לכך הייתה השפעה מוראלית קשה על העם הבריטי.

 
4.    הגנת השיירות
שיירה הייתה, כאמור, קבוצת אניות סוחר, אשר לוו על ידי מספר אניות צי כהגנה היקפית. הליווי כלל משחתות, פריגטות, קורבטות, כלי שייט נוספים קטנים יותר וכן מטוסי סיור ותקיפה ימיים מבסיסים חופיים בבריטניה, ארצות הברית וקנדה.
 
אחד מאמצעי הלחימה החשובים ביותר כנגד צוללות היה מכשיר שכונה בבריטניה ASDIC קיצור של Anti Submarine Detection Investigation Committee. מכשיר זה מוכר יותר כיום בשמו האמריקאי, SONAR (ראשי תיבות של Sound Navigation And Range). מכשיר זה לגילוי צוללות עושה שימוש בהתפשטות גלי קול מתחת לפני הים. על ידי קליטת ההד החוזר מהם ניתן לקבוע את המרחק בו נמצאת הצוללת ואת מגמת התנועה שלה. טווח הגילוי של הסונאר היה עד כ-1500 מטרים. טכנולוגיה זו פותחה על ידי הבריטים בתקופה שבין מלחמות העולם, והיא שוכללה במהלך שנות המלחמה.

 
ליווי שיירה על ידי פריגטה בריטית מדגם "ריבר".


אניות הליווי בשיירה צוידו במכשיר גילוי זה ובכך סיפקו הגנה לשיירה. כעת היה על הצוללות התוקפות לחדור מבעד למסך גלי הקול לפני שיוכלו לתקוף את השיירה. כאשר נתגלתה מטרה תת מימית על ידי אחת מאניות השיירה הוחשו לאזור כלי השייט העל מימיים. כלים אלו, שהם מהירים בהרבה מהצוללות, החלו בתקיפתן על ידי פצצות עומק. בהמשך המלחמה שוכלל הסונאר כך שיכול היה לאתר שיגור טורפדו מצוללת תוקפת ואף לקבוע את העומק בה היא משייטת.


 
תמונה על גבי מסך המכ"מ.



אמצעי לחימה חשוב נוסף שהוכנס לשימוש תוך כדי מלחמת העולם ה-II היה המכ"ם, או בשמו הלועזי RADAR - Range And Direction. עקרון הפעולה של הראדאר דומה לזה של הסונאר, אלא שכאן שודרו לחלל האוויר גלים אלקטרו-מגנטיים, בתחום התדירויות של גלי הרדיו. ההד החוזר נקלט על ידי אנטנה, ועיבוד האות המוחזר מהמטרה איפשר לקבוע את כיוונה והטווח אליה. יכולתו של המכשיר הייתה כה טובה, עד שביום נאה ובים שאינו סוער במיוחד ניתן היה לאתר את ראשו של הפריסקופ המבצבץ מעל פני הים. מכשיר זה הותקן באוניות השטח המלוות, ובשלב מאוחר יותר גם במטוסי הסיור.

אמצעי לחימה שלישי ואחרון שהוכנס לשימוש בתקופת המלחמה היה מכשיר לאיכון שידורי רדיו. הצוללות הגרמניות נדרשו לתקשר עם המפקדה שבחוף על מנת לתאם את אזורי התקיפה ולהעביר דיווחים שוטפים על פעילותן. מכשיר ה-HF/DF   - ראשי תיבות שלHigh Frequency Direction Finder יכול היה לאתר את כיוונה של צוללת, יחסית לאנטנה הקולטת, ברמת דיוק גבוהה ביותר על סמך גלי הרדיו ששידרה ולו גם בפרק זמן קצר ביותר.
 
תקיפת הצוללות בוצעה מאניות השטח המלוות על ידי מגוון של פצצות עומק, ובהמשך - עם עלייתה לשטח של הצוללת - על ידי תותחים ומקלעים. מטוסי הסיור האווירי תקפו מייד עם זיהוי הצוללת באמצעות מקלעים ועל ידי הטלה למים של טורפדו תקיפה אקוסטי.   
 
5. ראשית הקרב על האטלנטי 
בראשית מלחמת העולם ה-II  היה ה-Type VII דגם הצוללות הנפוץ בצי הגרמני. דגם זה שופר לאורך שנות המלחמה ויוצר במגוון וריאציות בכמות של למעלה משבע מאות יחידות. "סוסי העבודה" היו ה-U-boat Type VII-C בדחי 860 טון, אורך 67.50 מטר ורוחב 6.20 מטרים. המהירות העל מימית של הצוללות הגרמניות הייתה 17 קשר, והמהירות התת מימית ½7 קשרים. צוללות אלו היו בעלות טווח פעולה על מימי של 8,500 מייל ותת מימי של 94 מייל, עם עומק צלילה של 220 מטר. מבחינת חימוש עמדו לרשותם 4 משגרי טורפדו בחרטום ואחד בירכתיים ובסך הכל 14 נשקי טורפדו, וכן תותח חרטום בקוטר 88 מילימטר.

יכולתה של הצוללת לא זכה להערכה גבוהה בקרב מקבלי ההחלטות בצי של גרמניה הנאצית, וכתוצאה מכך עם פרוץ המלחמה עמדו לרשות הצי רק 56 צוללות, ורק מחציתן היו פעילות. תוך כדי המלחמה גדל מספרן עד כדי 1,177 אם כי בו זמנית לא היו יותר מאשר מאות בודדות בשרות ומתוכן עשרות כשירות לפעילות מבצעית. אדמירל קרל דניץ, מפקד צוללת נערץ מוותיקי מלחמת העולם ה-I, היה מפקדה העליון של שייטת הצוללות הגרמנית. 


 
מימין ה-Royal Oak ומשמאל ה-U-47 מטביעה את ה-Roayl Oak.

  
את מועד תחילתה של מלחמת הצוללות ניתן ליחס לטעות מצערת. אנית נוסעים בריטית בשם Athenia שזוהתה כאנייה חמושה המעבירה כוחות צבאיים, והוטבעה על ידי הצוללת U-30. 118 נוסעים נספו בתקיפה זו, ובהם 22 אזרחים אמריקאיים. הגרמנים שחששו מתגובתה של ארצות הברית (כפי שקרה בפרשת הטבעת הלוסיטניה במלחמת העולם ה-I) ניסו להסתיר את האירוע. זמן קצר לאחר מכן, במבצע רב תאוזה, חדרה הצוללת U-47 בפיקודו של גונטר פרין לבסיס הצי הבריטי בסקפה פלו, סקוטלנד, וטיבעה את אניית המערכה Royal Oak. מכאן והילך גדל צי הצוללות הגרמני בהדרגה, והגיע לכדי שיא בקצב בנייה והשקה של 10 יחידות בחודש בראשית 1941.



הצוללת U-30 הטביעה את ה-Athenia.


6. "התקופה היפה" ו-"עדת הזאבים"
מלחמת השיירות התנהלה באוקיאנוס האטלנטי בו תקף הצי הגרמני שיירות אספקה לאי הבריטי ומאוחר יותר לרוסיה בניסיון לסייע למאמץ המלחמתי בחזית המזרחית. שיאה התרחש ב-18 החודשים שבין יולי 1940 לדצמבר 1941, וזכה בפי כח הצוללות הגרמני לכינוי "התקופה היפה" (Fortunate epoch).

 
מפקד מביט בפריסקופ.
 

122 אניות סוחר וכח ליווי טובעו בין החודשים מרץ ומאי 1940, ועוד 300 אחרות הלכו בדרכם מאמצע יוני ועד אוקטובר של אותה שנה. בסך הכל כ-1.5 מיליון טון של חומרי גלם, סחורות, ציוד ומזון מצאו את דרכם למצולות. הצלחה גרמנית זו נזקפת לזכות פעילותן היעילה והנחרצת של צוותי הצוללות, אשר פעלו כזאבים בודדים במרחבי האוקיאנוס.

החל מראשית 1941 ארגן האדמירל דניץ את צי הצוללות הצפון האטלנטי ב-3 קבוצות אשר מוקמו באופן אסטרטגי לאורך נתיבי השייט העיקריים. טקטיקת פעולה זו ידועה בכינויה "עדת הזאבים". על פיה צוללת שאיתרה שיירת אספקה המתינה מספר ימים, ועקבה מרחוק אחר השיירה. בו בזמן התקבצו לאותו אזור גיאוגרפי מספר צוללות נוספות. כאשר הגיע הכח הגרמני לכדי 5-7 צוללות - הותקפה השיירה. את ההפלגה אל אזורי התצפית והמארב נהגו הצוללות הגרמניות לעשות בשיוט על מימי מהיר, בעיקר בלילה. בשעות היום נהגו לצלול לפרקי זמן קצרים לצורכי התחמקות מגילוי על ידי מטוסי סיור או האניות של האויב. התקיפה נערכה בעיקר בשעות הלילה, בהתגנבות אל קירבת השיירה. התקיפה עצמה החלה בשיגור טורפדו אל המטרה תוך כדי צלילה ונמשכה בעליה אל פני המים ובירי תותחים בהפלגה על השטח.

תקיפת אניה – מבט מבעד לפריסקופ.

קרב השיירות באוקיאנוס האטלנטי: "עדת הזאבים" במרדף אחרי שיירה 


מרבית הקרבות הימיים התרחשו בצפון האוקיאנוס האטלנטי, בשטח הימי שנותר ללא כיסוי אווירי מצד בנות הברית. על מנת לחצות מרחב ימי זה נדרשו השיירות לכ-4 ימים של הפלגה מהירה.
בנובמבר 1942 שיירה שכינויה SC-107 איבדה 15 כלי שייט בדחי כולל של 82,430 טון ללהקה של 10 צוללות. במרץ 1943 התרחש קרב הצוללות הימי הגדול האחרון באטלנטי- "עדת זאבים" בת 38 צוללות סגרה על 2 שיירות SC-122 ו-HX-229 ובפרק זמן של 4 ימים הורדו למעמקים 22 אניות מכוח בנות הברית וכרבע מהימאים על סיפונן של כח הליווי מצא את מותו. אבדות הצד הגרמני הסתכמו בצוללת בודדת.

 
אך מיד לאחר אירוע זה השתנתה הרוח לרעת גרמניה הנאצית, ועל כך בחלקו השני של מאמר זה.
 
חזרה לעמוד המאמרים 


Home  |   About  |   index  |   History  |   Articles  |   Wish List  |   Bibilo  |   Contact  |   Search
בניית אתרים - ITdesigns    עיצוב ומיתוג - Hadas-Studio All rights reserved to SubmarinesOnStamps.co.il