מאמרים

1.  קווי האורך נפגשים בקוטב
הקוטב הצפוני הינו מעטה קרח כיפתי, הצף על פני מרחב האוקיאנוס הארקטי. בהגדרה הנפוצה ביותר, אליה מתכוונים כאשר אומרים"קוטב", זו היא הנקודה הצפונית ביותר בכדור הארץ. הקוטב הגיאוגרפי הצפוני נמצא בקו הרוחב 90 מעלות צפון, ובו נפגשים כל קווי האורך.

כמו בכל יעד אקזוטי אחר, גם ביחס לקוטב הצפוני התקיים מעין מרוץ בין המנסים לכובשו לראשונה. הקושי הוא עצום: הקוטב מרוחק מכל מקום יישוב, הקור מקפיא עצמות והמזון אינו בנמצא. וככל שגדול הקושי, כן עזה השאיפה להגשים את המטרה, וכך גדולה התהילה למי שמצליח להגיע אל היעד, פשוט "מפני שהוא שם". 

 
2.  כל ההתחלות קשות
אחת המשלחות הראשונות ששמה לעצמה כמטרה מוצהרת להגיע לקוטב הצפוני הייתה זו של קצין הצי הבריטי וויליאם אדוארד פארי, אשר בשנת 1827 הצליחה להגיע לקו הרוחב `42 °82 צפון.
 

הניסיון המשמעותי הבא היה של הזואולוג והאוקיאנוגרף הנורבגי פריטיוף ננסן. ננסן חקר את הזרמים בצפון כדור הארץ, והסיק כי ניתן להיסחף בעזרתם אל קרבת הקוטב ולצורך זה הוא הפליג באנייה "פראם".

הפראם ("קדימה" בנורבגית) הייתה אניית מפרש בעלת שלושה תרנים. היא תוכננה על ידי קולין ארצ`ר, ונבנתה במספנות "לרוויק" בנורבגיה. היתה זו אנית עץ בדחי של 402 טון, באורך של 39 מטר, רוחב של 11 מטר, ו-4.8 מטר שוקע. הספינה נבנתה במיוחד לצורך מסעות לקוטב, כך שתוכל להתמודד בהצלחה עם לחץ הקרח על דפנותיה אשר ייווצר בעת קפיאת הים.

ב-1893 יצא ננסן לדרכו עם צוות של 12 איש. הפראם עמדה היטב בלחצי הקרח האדירים, אך הזרמים לא נשאו אותה צפונה כמקווה. יחד עם חברו פרדריק יוהנסן ירד ננסן מהספינה, והשניים התקדמו צפונה כשהם גולשים על מחלקי סקי. באפריל 1895 הגיעו השניים עד לקו רוחב `14 °86 צפון, מרחק של כ-400 קילומטר מהיעד. למרות שנכשל בנסיונו לכבוש את הקוטב זכה ננסן לתהילה על נסיונו ועל מחקריו. לאחר מלחמת העולם הראשונה נרתם לסיוע לפליטים, ועל פעולותיו אלו זכה בפרס נובל לשלום.

גם הפראם לא סיימה את דרכה במסעו של ננסן: היא שימשה מספר משלחות מחקר נורבגיות בין השנים 1912- 1893 במסען לקוטב הצפוני ולאנטרקטיקה- כולל זו המפורסמת של רואלד אמונדסן. האניה מוצגת כיום במוזיאון הקרוי על שמה באוסלו. 
 
3.  הראשון להגיע לקוטב –האמנם?
במשך שנים רבות נזקף כיבוש הקוטב הצפוני למהנדס הצי האמריקאי רוברט אדווין פירי, שטען כי הגיע לקוטב ב-6 לאפריל 1909. פירי היה מלווה על ידי אמריקאי נוסף, מת`יו הנסון, וארבעה ילידים אינווטים (אסקימואים) אשר סייעו בידם ונהגו את מזחלות השלג הרתומות לכלבים.

מעטפת יום ראשון אמריקאית, של סדרת חוקרי הקוטב. הבול הימני מנציח את פירי והנסון.
השניים גם נראים באיור הצד משמאל למעלה.

פירי זכה לכבוד ולפרסים רבים, אך היו שהטילו ספק בהצלחתו. המחלוקת נסבה על שתי נקודות עיקריות:
א. המדידות שנעשו על ידי פירי לא נתמכו על ידי מודד נוסף.
ב. רישום יומן המסע - המרחק שעברה המשלחת ומשך הזמן שנטען כי בו בוצע נראו בלתי סבירים.
המחלוקת הוכרעה סופית רק ב-1996, בבדיקה בה הוכח כי פירי הגיע עד כדי 40 קילומטר מהקוטב. מאחר ואמצעי המדידה השתכללו מאוד ב-90 השנים הללו, ניתן, לדעתי, לקבוע כי פירי אכן הגיע לקוטב הצפוני בגבולות הדיוק להם היה מסוגל. 
 
4.  טיסה ראשונה מעל הקוטב
הטיסה הראשונה מעל הקוטב שאין חולקים עליה היא של החוקר הנורבגי רואלד אמונדסן ונותן החסות שלו, האמריקאי לינקולן אלסוורת`, בספינת האוויר "נורג". הארוע התרחש ב-12 למאי 1926, במהלך טיסה בין מפרץ המלכים שבאי הנורבגי סוורבאלד אל טלר שבאלסקה, ובמהלכה חלפה הספינה מעל כיפת הקרח בקוטב. ספינת האוויר, שהייתה בבעלות נורבגית (כפי שניתן ללמוד משמה), תוכננה והופעלה בידי הטיס האיטלקי אומברטו נוביל. כשנתיים מאוחר יותר, ב-24 למאי 1928, הסתיים אירוע דומה באסון בו ניספו כמחצית מצוות ספינת האוויר "איטליה" שאף היא הוטסה על ידי נוביל.

"אמונדסן (מימין) וספינת האוויר "נורג
מעל הקוטב הצפוני.

מעטפה שנשלחה אל סר יוברט ווילקינס מסיפון הנאוטילוס בברגן, נורבגיה.
זוהי מעטפה רשמית של המשלחת עם איור הצוללת. ווילקינס הלך לעולמו כארבעה חודשים אחרי שהנאוטילוס, זו הגרעינית,
חצתה את הקוטב, השיג אליו שאף כל ימיו.

חותמת מרומניה לציון 80 לטיסתה ההיסטורית של "נורג" מעל לקוטב, משמאל ניתן לראות את מסלול הטיסה.

היסטוריה תעופתית נוספת נרשמה ב-3 למאי 1952, כאשר מטוס חיל אוויר אמריקאי מסוג דקוטה היה הראשון לנחות בקוטב.

 
5.  צוללות בקוטב הצפוני
בשלהי שנת 1931 נעשה ניסיון כושל להגיע לקוטב באמצעות צוללת. הניסיון נעשה על ידי משלחתם של מיודענו לינקולן אלסוורת` וסר יוברט ווילקינס, חוקר וגיאוגרף אוסטרלי אשר ארגן משלחת מחקר לקוטב הצפוני. הצוללת הצליחה להגיעה עד לקו הרוחב 82 צפון- צפונה יותר מכל כלי שייט עד לאותה העת.

הצוללת הראשונה לחצות את הקוטב תחת מעטה הקרח היתה הצוללת הגרעינית האמריקאית "נאוטילוס". היה זה ב-3 לאוגוסט 1958, בעת מעבר בצלילה ממערב למזרח - ממיצר ברינג בצפון האוקיינוס הפאסיפי דרך ימת ביופורט שבאוקיאנוס הארקטי אל ים גרינלנד ומיצרי דנמרק בואכה צפון האטלנטי. 

חותמת מרומניה לציון 30 שנה לחציית הקוטב הצפוני על ידי הנאוטילוס.
צללית הצוללת נראית בחותמת ומסלול הפלגתה תחת הקוטב מתואר במפה משמאל.

מספר חודשים אחר כך, ב-17 למרץ 1959, צוללת אמריקאית גרעינית בשם "סקייט" הגיחה אל פני השטח דרך מעטה הקרח בדיוק בנקודת הקוטב. באותו אירוע, וכמחווה ליוברט ווילקינס אשר לא זכה להגיע לקוטב, ערך הצוות טכס אזכרה ופיזר במקום את אפרו של החוקר הדגול.

בול לציון הארוע- בחלקו העליון המשלחת מ-1919 ובחלקו התחתון הצוללת מ-1959

6.  אנייה ראשונה בקוטב
האנייה הראשונה אשר הצליחה לפרוץ דרך מעטה הקרח ולהגיע אל הקוטב הייתה שוברת הקרח הגרעינית הרוסית "ארקטיקה". היה זה ב-17 לאוגוסט 1977. ה"ארקטיקה" הינה אחת מתוך חמש אניות אחיות, אשר נבנו עבור ממשלת רוסיה במספנות הצי בסנט פטרסבורג. היא הושקה בשנת 1975.

עיקר תפקידן של שוברות הקרח הגרעיניות הינו פריצת נתיבי המים עבור אניות הסוחר לאורך חופה הצפוני של רוסיה באוקיאנוס הארקטי. עובי שכבת הקרח באזורים אלה יכול להגיעה לכדי 1.2-2.0 מטר במהלך החורף. בנוסף, משמשות שוברות הקרח לצורכי סיוע וחילוץ, כאמצעי תחבורה ובסיס צף למשלחות מדעיות לקוטב ולצורכי תיירות הקוטב המתפתחת.

 
 

7.  ראשונים לצלול לקרקעית הים מתחת לקוטב
ב-2 לאוגוסט 2007 הייתה זו משלחת מחקר רוסית אשר צללה לראשונה אל קרקעית האוקיאנוס הארקטי מתחת לקוטב לעומק של 4,300 מטרים. צלילה זו נערכה במסגרת משלחת מחקר רוסית לקוטב בראשותו של חוקר הקוטב ארתור צ`ילינגרוב. הצוללת נעצה את דגלה של רוסיה על קרקעית הים מתחת לקוטב כאקט סימבולי לתביעות הבעלות של רוסיה על קרקעית האוקיאנוס הארקטי.
 
משימת הצלילה בוצעה על ידי ה"מיר", צוללת מחקר השייכת לאקדמיה הרוסית למדעים. לצוללת זו, המאוישת על ידי שני אנשי צוות וחוקר, יכולת צלילה לעומק מירבי של 6,000 מטר. שתי צוללות מדגם זה נבנו ב-1987 עבור רוסיה הסובייטית במספנות בפינלנד לצורכי מחקר אוקיאנוגרפי ולהנצלת צוללות הצי.


למעלה: אניית המחקר "אקדמיק פיודורוב" אשר שימשה כאניית אם לצלילה


באמצע: הצוללת מדגם "מיר"


למטה: דגל רוסיה מונף בקרקעית האוקינוס, מתחת לקוטב


חזרה לעמוד המאמרים