מאמרים

מבוא
את חיבתי לבולים ירשתי מאבי ז"ל. כילד צעיר נהגתי להסיר בולים ממעטפות אשר נקרו בדרכי ולסדרם באלבום על פי נושאים - ספורט, בעלי חיים, פרחים, תחבורה וכו`. במשך 22 שנות שרות בחיל הים נשמר איסוף הבולים "על אש קטנה" והוסט בעיקר לתחום הרחב "ים". האיסוף כלל כלי שייט מסוגים שונים (סירות מפרש, אניות ואניות מלחמה), טבע ימי (דגים, יונקים ימיים, אלמוגים וכונכיות), והתפרש עד מגדלורים, מגלי ארצות ונווטים ימיים.
 

צוללת על גבי איגרת אויר בריטית.

בשנת 1999 פרשתי מצה"ל ובמשך מספר שנים גרתי בפריס. בין שאר מעלותיה של עיר האורות ניתן גם לציין את היותה מוקד פילטלי חשוב. בשלב זה הגעתי כבר למסקנה כי נושא "הים" רחב מידי, והחלטתי להתמקד בנושא הצוללות. כיום – שבע שנים אחר כך – יש לי אוסף נרחב בנושא צוללות, ואני מתעתד לערוך אותו לתצוגה בקרוב. מאמר זה סוקר את האוסף שלי, ומתבסס על תכנית התצוגה שהכנתי. אשמח לשמוע תגובות והערות מחברי איל"ת.

1.  אבני דרך בהתפתחות הצוללות

1.1  היסטוריה מוקדמת
משחר ההיסטוריה חולם האדם לחקור את מעמקי הים ולצלול כדג – בדומה לחלומו לעוף כציפור בשמיים. מסעות לעולמות תת ימיים קסומים מהווים חלק מהמיתולוגיה של העת העתיקה. היסטוריונים ביוון העתיקה כתבו על נסיונות לבנות כלי ימי בעל יכולת צלילה כלשהי. יתכן ואלכסנדר מוקדון הינו הצוללן הראשון - מסופר כי בשנת 332 לפנה"ס ירד למעמקים בתיבה שלא היתה אלא מסגרת ברזל מצופה בעורות חמורים אשר בתוכה קערת זכוכית. כל המתקן הורד המימה כשהוא קשור לשרשרת באורך 200 אמה, יתכן כי סיפור זה הנו אגדה בלבד, אולם עקרון פשוט של "פעמון הצלילה" נתגלה כבר לפני מאות שנים. הבול משמאל מתאר את אלכסנדר מוקדון מורד הימה בפעמון צלילה

בשנת 1776 נעשה לראשונה שימוש בכלי שייט תת מימי במלחמה, הגם ששימוש זה לא עלה יפה. דייויד בושנל, יליד ניו-אינגלנד השיג פריצת דרך בבנית צוללות. ה"צב" (Turtle) - צוללת שימושית ראשונה לאדם אחד - היתה בנויה מעץ בצורת ביצה. ל"צב" היתה יכולת תנועה תת מימית, באמצעות מדחף שהופעל ידנית מתוך הכלי. ה"צב" צויד במוקש במשקל של 70 קילוגרם, והופעל על ידי סמל מתנדב בשם לי. "הצב" הופעלה ע"י הצבא הקונטיננטלי, בראשות גנרל ג`ורג` וושינגטון, כנגד אניות הצי הבריטי שעגנו באותה עת בנמל ניו-יורק. 
 

 
הצעד המשמעותי הבא בפיתוח הצוללת נעשה על ידי אמריקאי ממוצא אירי בשם רוברט פולטון. פולטון ראה מחובתו ללחום בצי הבריטי, המעצמה הימית הבלתי מעורערת באותן שנים, שהפריעה לדעתו את חופש המסחר בימים. הוא פיתח נשק אשר "נגדו אין הגנה", כך האמין. היה זה מטען חומר נפץ המובא לאניית האויב באמצעות צוללת. ב-1798 עבר פולטון לצרפת וזכה בחוזה מטעם שר הימיה הצרפתי לבניית הצוללת שלו. ב-24 ליולי 1800 הושקה ה"נאוטילוס" בעיר רואן והניסויים בה החלו.

גופה הצילינדרי, דמוי טורפדו, של הנאוטילוס היה באורך של כ-7 מטרים. הצוללת היתה בנויה מלוחות נחושת אשר חוברו אל צלעות ברזל, והיתה עמידה בפני מים בעומק צלילה של כ-9 מטרים. הנאוטילוס נעזרה בתורן מתקפל ומפרש לתנועה על מימית, ואילו הנעתה התת מימית נעשתה באמצעות מדחף מופעל ידנית. נשקה של הנאוטילוס היה מטען חומר נפץ הנישא על מוט ארוך בחרטומה. הניסויים בה נערכו באזור העיר רואן שעל גדות נהר הסיין ובהמשך במוצא הסיין לים בלה הבר. הניסויים זכו להצלחה יחסית, אך חברי הדירקטוריון הצרפתי ובראשם נפוליאון לא התרשמו יתר על המידה וזנחו את הרעיון.

הגנרל הרוסי קרל שילדר, מהנדס בהכשרתו, היה הראשון שבנה צוללת עשויה פלדה. הצוללת נבנתה בסן פטרסבורג והושקה במאי 1834. צורתה היתה כצורת הביצה, והיא צוידה בצינור ראיה אופטי (פריסקופ), חומשה במוקשים ימיים וצינורות לשיגור רקטות.
 


1.2  מלחמת האזרחים האמריקאית – הטבעה ראשונה
 
שני ציוני דרך ראויים לאיזכור עוד בטרם נגיע למלחמת האזרחים בארה"ב. בשנת    1855 בנה וויהלם באוור עבור רוסיה את "שד הים" - צוללת באורך של כ-17 מטר. צוללת זו ביצעה כ-134 צלילות, שהידועה מכולן היתה לציון הכתרתו של הצאר אלכסנדר ה-II. מסופר כי הצוללת לקחה על סיפונה 16 אנשים ובתוכם רביעיית כלי נשיפה אשר נגנו את ההמנון הרוסי בעוד הצוללת נמצאת מתחת לפני הים. נגינתם נשמעה על ידי הצופים שנותרו בחוף.

הממציא הספרדי נרסיסיו מונטוריאול בנה בשנת 1859 את ה-Ictineo, צוללת דמויית דג. ב-1867  הושקה ה-Ictineo II, צוללת באורך 17 מטר ובדחי של כ-65 טון (כלומר, היא דחתה 65 טון מים, על פי עקרון ארכימדס). צוללת זו הונעה באמצעות מנוע קיטור, וביצעה 13 צלילות לעומק מירבי של 30 מטר. צוללת זו וממציאה מתוארים בבלוק משמאל.
 




בצידו השני של האוקיאנוס האטלנטי פרצה מלחמת האזרחים האמריקאית. מייד עם תחילתה, בשנת 1861 עמדו מדינות הדרום בפני סגר ימי הדוק שהוטל על נמליהן על ידי צי הצפון. לסגר זה היו משמעיות צבאיות וכלכליות קשות, ואנשי הדרום חיפשו פתרון הולם.
 
ב-17 בפברואר 1864 בנמל צ`רלסטון נקבעה היסטוריה בתחום הצוללות. צוללת של מדינות הדרום בשם "ה.ל.האנלי" תקפה והטביעה אוניה של מדינות הצפון - קורבטה בשם "האוסיטוניק". היתה זו הפעם הראשונה בו צוללת טיבעה אוניית קרב בעת מלחמה.
 
"האנלי" היתה השלישית מבין מספר דגמי צוללות שנבנו עבור הדרום על ידי צוות בראשות ה.ל. האנלי. הצוללת עוצבה בצורת סיגר צר וארוך באורך של כ-14 מטר והופעלה על ידי תשעה אנשי צוות. שמונה מתוכם הניעו באופן ידני גל ארכובה לסיבוב המדחף. איש הצוות התשיעי הפעיל את הגאי הצוללת ושלט על משאבות המים והשסתומים השונים לצורך הצללת כלי השייט ושמירה על איזונו.

 בעת ביצוע התקיפה המוצלחת טבעה ה"האנלי" על כל ציוותה – ככל הנראה עקב חדירת מים מגל שנוצר כתוצאה מהדף הפיצוץ. בשנת 1995 אותרה הצוללת על קרקעית נמל צ`רלסטון, ובשנת 2000 נמשתה לצורכי שיקום ותצוגה במוזיאון.

 
1.3  על סף בנייתה של צוללת אמיתית

עם סיום מלחמת האזרחים בארה"ב ולאורך מחצית המאה הבאה אנו עדים לתנופת עשייה בתחום בניית צוללות. בשנים 1877-1881, במהלך מלחמת רוסיה – טורקיה ולאחריה, בנה הממציא הרוסי סטפן קארלוביץ` דזבצקי צוללות עבור הצי הרוסי. תחילה נבנו שני אבות טיפוס, ומהדגם השלישי נבנו חמישים יחידות. היה זה הייצור הסידרתי הראשון של צוללות עבור צי כלשהו אי פעם.


הנסיונות המעניינים ביותר נעשו בארה"ב על ידי שני ממציאים, כל אחד בנפרד,ג`ון הולנד וסימון לייק. בשנת 1895 הוכרזה תחרות על ידי משרד הצי האמריקאי, והזוכה היתה ה"הולנד". ה"הולנד" היתה תוצאה של 25 שנות התפתחות הדרגתית, ואובססיה של ממציא נחוש, אשר שאף לבנות צוללת מעשית נושאת טורפדו לתקיפת הבריטים. 
 

תיכנון ה"הולנד" היה מרחיק לכת לתקופתו, ושילב בתוכו מספר מאפיינים שהוכחו כ-50 שנה מאוחר יותר כתכנון האופטימלי לצוללות מודרניות. כך, למשל, נקבע היחס האופטימלי בין אורך גוף הצוללת לקוטרה, הצוללת עוצבה עם מבנה גוף בעל סימטריה צירית גלילית. ההנעה בוצעה באמצעות מדחף בודד הנצב במרכז ציר הסימטריה הגלילית, כן הוכנס סנפיר קטן מימדים.

"הולנד" היתה בעלת דחי לצלילה של 74 טון אורכה כ-18 מ` ורחבה כ- ½3 מ`, הותקנו בה שני מנועים: מנוע שריפה פנימית של כ-50 כח סוס אשר איפשר לה מהירות על מימית של 7 קשרים ומנוע חשמלי מונע מסוללות אשר איפשר לה מהירות של כ- ½ 5 קשרים בצלילה. בחרטומה הותקן צינור בודד לירי טורפדו.
 


עם סיומן המוצלח של הבדיקות וניסויי הים הוזמנו על ידי הצי האמריקאי  שש צוללות "הולנד" נוספות, וכך ב-1900 הוקמה שייטת הצוללות הראשונה בצי האמריקאי. שנה לאחר מכן, ולאחר היסוסים רבים, הוקמה על ידי האדמירליות הבריטית שייטת הצוללות בצי הבריטי, לאחר קבלת אישור לבניית צוללות מאותו דגם על ידי מספנה אנגלית.

ג`ון הולנד היה אחרון הממציאים שפיתח צוללת בכוחות עצמו. מקוריותו, ראיתו מרחיקת הלכת ויכולתו יוצאת הדופן לשלב את כלל הטכנולוגיות בכלי שייט מבצעי סללו את הדרך להקמת שייטת צוללות בציים רבים בראשית המאה ה-20.


1.4  ראשית המאה ה-20: מה נעשה בהן?

תכנון צוללות ובנייתן הופקעו מידיהם של ממצאים בודדים והפכו לנחלתם של משרדי הגנה, ציים, משרדי תכנון ומספנות. בפרק הזמן הקצר יחסית עד ראשית מלחמת העולם ה-I נבנו צוללות מדגמים שונים והוקמו שייטות בצרפת, גרמניה, רוסיה, איטליה ואוסטריה.
 
משמאל צוללת רוסית מדגם Bars. 

תפקידן ונחיצותן של צוללות בצי לא היו ברורים באותן שנים. הן נתפסו ככלי הגנתי ושימשו בעיקר להגנת נמלים וסביבתם הקרובה, וכן לביום אויב באימונים של אוניות הצי כנגד צוללות האויב. יכולתן היתה מוטלת תמיד בספק עד אשר הגיעו הגרמנים במלחמת  העולם ה-I ונתנו את התשובה המוחצת באשר לנחיצותן והשימוש בהן.
 
חותמת דואר גרמנית לציון 100 שנה להקמת שייטת הצוללות הגרמנית.
ניתן להבחין בצללית צוללת מראשית המאה על רקע צוללת עכשוית. 

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה (אוגוסט 1914) קבע החוק הבינלאומי כי: "אוניית מלחמה, ובכלל זה צוללת, יכולה לעצור ולבצע חיפוש באוניית סוחר, היה וימצא בה מטען המוגדר כמסייע לאויב בזמן מלחמה ניתן להשתלט עליה, להעלות על סיפונה צוות ולהשיטה לנמל קרוב. בנסיבות מיוחדות ניתן להטביע אוניית סוחר, זאת לאחר מתן אזהרה ברורה ומתן אפשרות לאנשי ציוותה לנטוש את האונייה ולהתפנות אל סירות ההצלה".

 ניסוח החוק לא תאם את אופיה ודרך פעולתה של הצוללת ולכן הכריזו הגרמנים בפברואר 1915 על שטחי ים רבים כאזורי מלחמה. הם ראו בכך "מתן אזהרה ברורה", והודיעו כי אונייה הנכנסת לאזורי מלחמה אלה עלולה להיות חשופה להתקפה ללא כל אזהרה מוקדמת. בכך הכריזו, למעשה, על מלחמת צוללות בלתי מרוסנת.
 
באותם ימים הדרך היחידה לחצות את האוקיאנוס האטלנטי מ"העולם הישן" (אירופה) ל"עולם החדש" (אמריקה) היתה באמצעות אוניות נוסעים. לצורך כך שייטו בין שתי היבשות אוניות נוסעים רבות. חלקן היו גדולות מאוד, מפוארות ומהירות על מנת לספק את הביקוש הגובר לחציה מהירה ונוחה של האוקיאנוס.
 

ה"לוסיטניה" היתה אונית נוסעים גדולה ומפוארת, ששייטה לאורך הקו מבריטניה לאמריקה. במאי 1915 תקפה צוללת הצי הגרמני 20-U באמצעות טורפדו את אוניית הנוסעים ליד חופי אירלנד וטיבעה אותה על נוסעיה. רק 18 דקות חלפו מרגע הפגיעה ועד שהלוסיטניה ירדה למצולות, ועימה  1198 גברים נשים וטף. רק 123 מנוסעי האוניה הספיקו להגיע לסירות ההצלה ושרדו. יש הטוענים כי הטביעה המהירה מוכיחה בעליל כי באוניה היה גם משלוח תחמושת מארצות הברית לאנגליה, כפי שטענו הגרמנים. דעת הקהל בארצות הברית הגיבה בזעזוע לתוצאות התקיפה, ונוצר סחף כנגד גרמניה. אין ספק כי הטבעת הלוסיטניה תרמה להחלטת ארצות הברית להצטרף למלחמה לצד בנות הברית (באפריל 1917).

1.5  סיכום מלחמת העולם ה-I והערכות לקראת המלחמה הבאה

סיכום המלחמה, בכל הקשור בצוללות, הורה על יתרון בולט לצד הגרמני. אוניות סוחר של בנות הברית בנפח כולל של למעלה מ-11 מיליון טון טובעו. הצי של בנות הברית (בעיקר הצי הבריטי) עסק בניסיון לסוכך על אוניות הסוחר, לאתר ולתקוף צוללות גרמניות. הגרמנים איבדו כ-200 צוללות אשר בנייתן היתה זולה יחסית, והן הופעלו על ידי צוות מצומצם של כ-40 ימאים. תפיסת העולם של הצי, הטקטיקות והאסטרטגיות קיבלו תפנית חדה, והצוללות החלו כובשות את מקומן המרכזי בציי העולם.
 
לקחי מלחמת העולם ה-I נלמדו, ובהפוגה שבין שתי המלחמות שוכללו צוללות בכל הנוגע לטווחי הפלגתן, עומקי הפעולה, מהירותן, מהירות הצלילה שלהן, מיכשור הניווט והקשר וכמובן חימושן - טורפדו בעל יכולות ניווט, הנעה וטווח משופרים. למלחמת העולם ה-II נכנסו המעצמות כשלרשותן צוללות רבות יותר ומשוכללות יותר, אך עקרונית לא היו צוללות אלו שונות מהצוללות של סוף מלחמת העולם ה-I.



30-U צוללת גרמנית מדגם Type VII-A.         

 
1.6   מלחמת השיירות וטקטיקת "להקת זאבים"

בראשית מלחמת העולם ה-II  היה ה-Type VII דגם הצוללות הנפוץ בצי הגרמני. דגם זה שופר לאורך שנות המלחמה ויוצר במגוון וריאציות בכמות של למעלה מ-700 יחידות. "סוסי העבודה" היו ה-U-boat Type VII-C בדחי 860 טון, אורך 67.50 מטר ורוחב 6.20 מטרים. המהירות העל מימית של הצוללות הגרמניות היתה 17 קשר, והמהירות התת מימית ½7 קשרים. צוללות אלו היו בעלות טווח פעולה על מימי של 8,500 מייל ותת מימי של 94 מייל, עם עומק צלילה של 220 מטר. מבחינת חימוש עמדו לרשותם 4 משגרי טורפדו בחרטום ואחד בירכתיים ובסך הכל 14 נשקי טורפדו, וכן תותח חרטום בקוטר 88 מילימטר.

מלחמת השיירות התנהלה באוקינוס האטלנטי בו תקפו הגרמנים שיירות אספקה לאי הבריטי ומאוחר יותר לרוסיה בניסיון לסייע למאמץ המלחמתי בחזית המזרחית. הגרמנים השתמשו בטקטיקה שזכתה לכינוי "להקת זאבים", על פיה צוללת שאיתרה שיירת אספקה המתינה מספר ימים ועקבה מרחוק אחר השיירה ובו בזמן התקבצו לאותו אזור גאוגרפי מספר צוללות נוספות. כאשר נקבצו 5-7 צוללות הותקפה השיירה. את ההפלגה אל אזורי התצפית והמארב נהגו  הצוללות הגרמניות לעשות בשיוט על מימי ובעיקר בלילה. בשעות היום נהגו לצלול לפרקי זמן קצרים לצורכי התחמקות מגילוי על ידי האויב (מטוסי סיור או אוניות).

התקיפה נערכה בעיקר בשעות הלילה: ההתגנבות אל קירבת השיירה נעשתה בצלילה. התקיפה עצמה החלה בירי טורפדו תוך כדי צלילה ונמשכה בירי תותחים בהפלגה על השטח.

שיאה של מלחמת השיירות באטלנטי נערך בין יולי 1940 ודצמבר 1941. בנות הברית מצידן פיתחו במקביל את מכשיר הגילוי התת מימי ASDIC)סונאר) ואת המכ"מ (מגלה כיוון ומרחק- מכשיר גילוי באמצעות גלים אלקטרומגנטיים שהותקן על גבי אוניות ומטוסים). נוכחותם באוויר של מטוסי סיור ימיים נושאי מכ"מ הכריחו את הצוללות לשהות פרקי זמן ארוכים יותר מתחת למים וכורח זה הוא שהאיץ את פיתוחו של ה"שנורקל".

 



ה"שנורקל" (תורן השינור בעברית) הגרמני היה צינור, אשר הזדקף מסיפון הצוללת וקישר את הצוללת לאויר החופשי שמעל פני הים. בכך איפשר השנורקל אספקת אויר לצוללת, והיא יכלה לנוע תוך כדי צלילה בסמוך לפני המים. מהירות הצוללת הואטה אמנם, אך עתה היא יכלה לחמוק מהמכ"מ, ובמקביל לטעון את מצבריה לקראת צלילה נוספת.





 
 1.7  סיום מלחמת העולם ה-II

במהלך המלחמה נבנו בגרמניה כ-1,200 (!) צוללות, אם כי לא כולן הושלמו ונטלו חלק במערכה. צי הצוללות טיבע אוניות סוחר בנפח של מעל 14 מיליון טון מתוך שירות האספקה של בנות הברית. מנגד הוטבעו כ-821 צוללות גרמניות. כ-56% מסך הטבעות הצוללות נזקפו לזכותם של מטוסי הסיור והתקיפה הימיים.
 
בדומה למלחמת העולם ה-I, ניתן לומר כי עיקר הפעילות הימית בתחום הצוללות באה לידי ביטוי בתקיפת שיירות אספקה והטבעת אוניות סוחר. סיכול פעילות זו גזלה משאבים יקרים מצד בנות הברית וריתקה אליה פעילות ימית ואווירית עצומה. לפעילויות אלה היתה השפעה אסטרטגית על ניהול מהלכי המלחמה וקביעת מדיניות המנהיגים. כמובן שהתקיימו גם פעילויות נוספות האופיניות לצוללות (איסוף מודיעין, הנחתת כוחות קומנדו, מיקוש מבואות נמלים, מארבים ותקיפת אוניות צי) אך השפעתן היתה בעיקר ברמה הטקטית.
 
מבחינת תורת הלחימה בולט המעבר ההדרגתי מהפלגה על השטח לפעילות מתמשכת בצלילה כפועל יוצא של הכנסת ה"שנורקל" לשימוש. בהתאם גבר השימוש בנשק הטורפדו (בו נעשה שימוש בזמן הצלילה) והצטמצם השימוש בתותח החרטום עד כדי ביטולו.

1.8   הצוללת הגרעינית והמלחמה הקרה
 
עם נפילתן בשבי של צוללות גרמניות בסוף המלחמה והעברתן לציי בריטניה, ארה"ב וברית המועצות הועבר גם הידע והטכנולוגיה הקשורים בהן. הציים השונים החלו ליישר קו עם ה- U- Boat Type XXI הגרמני. החלה להשתרש התפיסה של צוללת ככלי שייט בעלת יכולת שהייה ארוכה מתחת למים ופחות ככלי הנע על פני השטח.

חותמת ביול אמריקאית המציינת 60 שנה  להקמת צי הצוללות האמריקאי. ה"הולנד" - צוללת הצי הראשונה  - מצויירת בחלקה העליון של החותמת,  ומתחתיה צוללת גרעינית הנושאת טילי "פולריס" בליסטיים. חרף הבדלי המימדים ניתן לראות את הדימיון הרב בצורת הגוף הבסיסית.

הצי האמריקאי ניהל מחקר מעמיק אשר מטרתו היתה "השגת יעילות הנעה מירבית בתנועה בצלילה על חשבון יכולות הפלגה על פני השטח". החוקרים הגיעו למסקנה שהצוללת האופטימלית היא בעלת מבנה גוף מוארך עגול וסימטרי דמוי סיגאר. הוכח כי הגוף צריך להיות חלק ככל האפשר, שהסנפיר צריך להיות קטן מידות יחסית, ושהצוללת צריכה לנוע באמצעות מדחף אחד במספר נמוך של סיבובים לדקה. באופן לא מפתיע הגוף ה"חדש" דמה בצורתו וביחס האורך לקוטר לזה של צוללת "הולנד" מראשית המאה - עובדה הממחישה את יכולותיו של הולנד והבנתו המעמיקה בתחום.
 
משמאל מעטפת קשוטה של האלבקור.
 
האלבקור נבנתה כצוללת קונבנציונלית להדגמה ובחינה של תפיסה חדשנית של מבנה הגוף. האלבקור נבנתה בדחי לצלילה של 1,850 טון, אורכה כ-64 מטר ורוחבה/קוטרה כ-8.4 מטרים. הצוללת החלה את ניסויי הים בשנת 1953 ושברה את שיאי המהירות לאותה עת: מהירות על מימית של 25 קשרים ומהירות תת-מימית מרשימה, גם במושגים של ימינו, של 33 קשרים (כלומר כ-60 קמ"ש).

האמריקאים גם היו הראשונים לפתח כור גרעיני קטן המותאם לכלי שייט. הכור הותקן בצוללת "נאוטילוס", אשר תכלית בניתה היתה לבחון את הישימות הטכנולוגית של כור גרעיני כמקור אנרגיה להנעת צוללת. הנאוטילוס, עם דחי בצלילה של כ-4,060 טון ואורך של 98.5 מטרים, הונעה באמצעות כור גרעיני בהספק אדיר של 15,000 כח סוס.

הצוללת הושקה ב-21.1.1954 וכשנה מאוחר יותר יצאה לים. במהלך שנותיה הראשונות שברה ה"נאוטילוס" את שיא השהייה הממושכת מתחת לפני המים, חצתה לראשונה את הקוטב הצפוני בצלילה ועוד.

בתאריך היסטורי 17.1.1955 דיווחה הנאוטילוס "Underway on nuclear power". 



מעטפת קושטה נושאת חותמת לציון יובל ה-50 להשקת
ה"נאוטילוס"בבול השמאלי ניתן להבחין ב"נאוטילוס"
מתחת לקוטב- בול משנת 1959.

למרות שהנאוטילוס נועדה להיות מדגים טכנולוגי היא שרתה בצי כצוללת מבצעית לכל דבר במשך 25 שנים עד שנת 1980. כיום הנאוטלוס היא אוצר לאומי ומוצגת במוזיאון הצי בקונטיקט.

מתקופה זו ועד ימינו נחלקות הצוללות לשני ענפים בהיבט צורת הנעתן: הצוללות הקונבנציונליות מונעות באנרגיה חשמלית ודורשות טעינת מצברים באמצעות מנוע דיזל וביצוע שינור - הפלגה קרובה לפני השטח לצורך כך. אלה הן ממשיכות דרכן האבולוציונית של צוללות העבר. צוללות אלה מפותחות ומיוצרות בעיקר על ידי מדינות מערב אירופה- שבדיה, הולנד, אנגליה, צרפת, ספרד ואיטליה. מדינות אלה בונות צוללות בכמויות קטנות ובעיקר לצרכי צי מדינתם ובכמויות ספורות לצרכי ייצוא. גרמניה הינה המדינה הדומיננטית ביותר בכל הקשור לתחום בניית הצוללות עם ייצור של כמה עשרות לשרות הצי הגרמני וייצוא של עוד מספר עשרות למדינות רבות בעולם.

צוללות גרעיניות- רוסית, אמריקאית ובריטית (מימין לשמאל).


 

 הצוללות הגרעיניות מונעות באמצעות טורבינת קיטור. אנרגיה זו מופקת מכור גרעיני ואינה דורשת כל קשר עם האויר החיצון. לצוללות אלה יכולות שהייה תת-מימיות כמעט בלתי מוגבלות ומהירות שיוט גבוהה. פיתוחן ובנייתן של צוללות מסוג זה הינה נחלתן של המעצמות אשר מפתחות ציים בעלי יכולות אסטרטגיות וטקטיות, בראש ובראשונה ארה"ב וברית המועצות, ואח"כ רוסיה, בריטניה, צרפת ומאוחר יותר סין.

גלוית מירב לרגל השקת ה"רדוטבל" –  הצוללת הגרעינית הצרפתית הראשונה הנושאת טילים בליסטיים.
שיגור הטיל מופיע גם בבול ובחותמת, אבל הגלויה מבליטה אותו.

ה"מלחמה הקרה" האיצה את התפתחותן של הצוללות ודחפה לכיוונים חדשים - צוללות התקיפה הגרעיניות. מכאן ואילך הצוללת הגרעינית היא גם נושאת טילים בליסטיים בעלי ראש נפץ גרעיני. ניידותה, חשאיותה ועוצמת האש הגלומה בטיל בליסטי המשוגר מצוללת בעלת הנעה גרעינית הופכים אותה למכונת המלחמה הקטלנית ביותר שנוצרה על ידי האדם, ובכך למכשיר יום הדין המושלם.

 
כבר בשנת 1948 נעשו הנסיונות הראשונים בשיגור טילים מצוללת. חמש שנים אחר כך שוגר לראשונה טיל ימי מבצעי מהצוללת רגולוס, ובשנת 1960 שוגרו לראשונה טילי הפולאריס בעלי ראש הנפץ הגרעיני. באותו יום זה התוודע העולם לאמצעי הלוחמה האולטימטיבי.
 
2. שימושים לא צבאיים

צוללת הצי האמריקאי נאוטילוס מסמנת מהפיכה אמיתית בעולם הצוללות. הנאוטילוס היתה הצוללת הראשונה שהונעה בכח כור גרעיני. במקביל נפתרה בעיית טיהור האוויר בחלל הצוללת, וכך נתקבל כלי בעל יכולת שהיה כמעט בלתי מוגבל מתחת לפני המים. ההגיון מחייב להבחין בין כלי שייט מסוג זה לבין הצוללות הישנות, הקונוונציונאליות. צוללות אלו פועלות על פני המים או בסמוך אליהם. ההגבלה נובעת הן מצרכי טיהור האוויר בפנים הצוללת, והן משום שמערכות ההנעה מבוססות על מנועי שריפה לסוגיהם. זמן הצלילה בצוללות קונוונציונאליות נמדד בשעות, או ביממה לכל היותר.

מימין צוללת מאוישת לצורכי מחקר אוקיאנוגרפי, במרכז צוללת עם תחתית וחלונות שקופים לצורכי תירות ומשמאל צוללת בלתי מאויישת למחקר וצילום תת מיימי.

למרות זאת, האבחנה המקובלת היא בין צוללות לשימושים צבאיים (הנקראות Submarines בלעז) לצוללות לשימושים אזרחיים (הנקראות בלעז Submersible, כלומר בעלות יכולת צלילה). ההנחה בחלוקה זו היא, שעבור שימושים אזרחיים זמן השהייה מתחת לפני המים הוא פרמטר משמעותי פחות.

צוללת ההנצלה אמריקאית DSRV.
 שים לב לחותמת המתארת את תאריך הצלילה, מספרה, אתר הצלילה ושם מפקד הצוללת.

צוללות מסוג Submersible משמשות בעיקר להנצלה- הצלת לכודים בצוללת מתחת לפני המים - ולמחקר אוקיאנוגרפי.  לקבוצה זו משתייכים גם כלי שייט קטנים נוספים בעלי יכולת פעילות תת מימית, כגון צוללות בעלות חלונות ותחתיות שקופות לצרכי תיירות, פעמוני צלילה לסוגיהם, צוללות מחקר בלתי מאויישות וכלים לצילום ועבודה תת מימית המופעלים מרחוק.

3. צוללת מהספרים - הנאוטילוס של ז`ול ורן

אין ספק כי המפורסמת בכל צוללות ה"נאוטילוס" היא זו המככבת בספרו הבידיוני של הסופר הצרפתי ז`ול ורן, 20,000 מיל מתחת למים, אשר יצא לאור ב-1870. צוללת זו נקראה על שמה של הצוללת אותה פיתח ובנה רוברט פולטון ב-1800. למרות שחלפו כ-140 שנה מאז פורסם, רומן בידיוני סוחף ומרתק זה עומד במבחן המציאות גם כיום.

הספר פותח בכך שהאניה "אברהם לינקולן" יוצאת לים בניסיון לצוד מפלצת ימית הנוגחת אוניות סוחר מתחת לפני המים ובכך גורמת לטביעתן. אל המשימה יוצאים פרופסור ארנו ומשרתו הנאמן קונסיל, וכן נד לנד צייד ליוויתנים מנוסה ובעל שם. בהמשך העלילה מתברר שהמיפלצת הינה ה"נאוטילוס" - כלי תת ימי גדול ורב עוצמה. כאשר נד לנד מנסה לתקוף אותה באמצעות הצילצל מתברר כי גופה עשוי מתכת. פרופסור ארנו נופל בשבי ומועלה לסיפון ה"נאוטילוס", ויחד איתה אנו יוצאים למסע מופלא במעמקי הים ומתוודעים אל מסתורי הטבע התת ימי ואל צפונותיה ומורכבותה הטכנית של הצוללת.

צוללת בידיונית זו מתוארת על ידי ז`ול וורן "כיצירת פאר המכילה יצירות פאר". מפקדה הנו קפטן נמו - אדם המצטייר כבעל השכלה רחבה אך אקצנטרי בהתנהגותו. הנאוטילוס מתוארת לאורך העלילה לפרטים: היא מכילה אוסף אומנות וספריה עשירה, אוסף נרחב של יצורים ימיים אשר ברובם אינם מוכרים למדע של אותה העת, חדר אוכל רחב מימדים מרוהט בעושר רב ובו עוגב אשר לעת ערב נוהג לנגן בו קפטן נמו.

אשר לפרטיה הטכניים קפטין נמו מפרטם באזניו של ארנו: "גופה החיצוני עשוי פלדה כשהוא מכיל בתוכו גוף נוסף ושניהם מחוברים זה לזה באמצעות צלעות "T". צורתה גליל מוארך וקצוותיה חרוטים מחודדים כצורת הסיגאר... אורכה כ-70 מ` והיא דוחה כ- 1,490 טון... לצורך צלילה ועליה אל פני השטח היא מצויידת במיכלי צלילה ומשאבות אשר ביכולתן להתגבר על לחץ הים הסובב אותה.... הצוללת מצויידת בזוג הגאי עומק הממוקמים במרכז הכובד משני צידי גופה ולה מדחף בודד בקוטר של כ-6.5 מ`". בהמשך העלילה מתברר כי מהירותה מגיעה עד כדי 50 קשרים והיא מונעת באמצעות מצברים של כספית - נתרן. הנאוטילוס היא בעלת יכולת שהיה מתחת למים של עד 5 יממות, אך לצורך טיהור האויר שבתוכה נדרשת הצוללת לעלות אל פני השטח. את מי השתיה מפיקה הצוללת מתוך מי הים ואת המזון לצוות נוהגים לאסוף בקרקעית הים.

4.   צוללות בחיל הים הישראלי

שייטת הצוללות בחיל הים הישראלי הוקמה ב-1959 עם רכישתן של שתי צוללות בריטיות מתקופת מלחמת העולם ה-II. היו אלה צוללות מיושנות מדגם "S", אשר שופצו טרם מכירתן.

המשך התקדמותו של חיל הים בתחום היה על ידי רכש שלוש צוללות נוספות בראשית שנות ה-60. גם צוללות אלו היו מתוצרת בריטית, ואף הן מתקופת מלחמת העולם השניה, אם מדגם "T", המתקדם יותר. הצוללות עברו "מתיחת פנים" מסיבית ושיפוץ יסודי על מנת להתאימן לצרכי שדה הקרב הימי של סוף שנות ה-60.

בינואר 1968 בעת הפלגתה ארצה טבעה הצוללת אח"י דקר בהיותה בצלילה. הצוללת אותרה כ-30 שנה מאוחר יותר בטווח של כ-250 מילים ימיים מזרחית לחופי מדינת ישראל על נתיב השייט בדרכה לנמל חיפה.  

במחצית השניה של שנות ה-70 נבנו בבריטניה על סמך תיכנון גרמני שלוש צוללות חדשות עבור חיל הים. היה זה דגם ה"גל" אשר הותאם במיוחד לצרכי החייל. הצוללות הוצאו משרות כעבור כ-25 שנה.

במחצית השניה של שנות ה-90, כאשר צוללות ה"גל" התקרבו לסוף דרכן, הוכנסו לשרות שלוש צוללות מדגם "דולפין". צוללות אלה תוכננו ונבנו בגרמניה על בסיס אפיון יחודי של חיל הים הישראלי.




חזרה לעמוד המאמרים