מאמרים

1. הקדמה
טעות רווחת היא לחשוב כי הצוללות אשר נשאו את השם “נאוטילוס” לאורך השנים נקראו על שמה של הצוללת מסיפרו של זול ורן "20,000 מיל מתחת לפני הים".
האמת היא, שהנאוטילוס הינה רכיכה ימית טרופית בעלת קונכיה, אשר על שמה נקראו לאורך ההיסטוריה אוניות מלחמה וצוללות בציים שונים.

מאמר זה דן במספר צוללות אשר נשאו את השם המחייב "נאוטילוס".

2. נאוטילוס - בעל החיים הימי
השם נאוטילוס בה מן היוונית העתיקה, ומשמעותו - מלח, יורד ים. זוהי רכיכה בעלת קונכיה סלילית (ספירלית) ראש בולט ומספר זרועות קצרות.

אזור המחייה של הנאוטילוס הוא האוקינוס ההודי, בו מוגדרים שני סוגים וששה מינים. בעל חיים עתיק יומין זה, בן
מיליוני שנים, מוכר בצורתו כמאובן עוד מעידן הדינוזאורים.

הקונכיה
קונכיית הנאוטילוס מחולקת לתאים ומתפתחת בצורה ספירלית.

כאשר הרכיכה גדלה היא נעה קדימה, מרחיבה את הקונכיה, אוטמת את חלקה האחורי ובכך יוצרת את התאים שבה.

קוטרה של קונכיית הנאוטילוס הבוגר עשויה להגיע עד כדי עשרים סנטימטר ולהכיל כ-30 תאים.


הצבע
בשל צרכי הסוואה צבע הקונכיה הינו בגוון חום בחלקה העליון, עם פסים רוחביים אי- סדירים בגוון לבן.

כאשר צופים בקונכיה מלמעלה היא משתלבת בגוון קרקעית הים החולית.

מצידה התחתון של הקונכיה צבעה בהיר, כך שכאשר צופים בה מלמטה היא משתלבת עם גוון פני הים הבהירים.

 

3. ה"נאוטילוס" של רוברט פולטון

ה"נאוטילוס" היתה הצוללת הפרקטית הראשונה בהיסטוריה. הצוללת הוזמנה על ידי נפוליאון בונפרטה מהממציא האמריקאי רוברט פולטון שבאותה עת התגורר בצרפת. הנאוטילוס הושקה בשנת 1800, גופה היה בנוי מצלעות פלדה ועליהם מעטפת פחי נחושת. אורכה היה ששה מטרים וחצי, ועל סיפונה היה מבנה כיפתי קטן לתצפית וניווט, מבנה זה שימש גם כפתח הכניסה.

הנאוטילוס של פולטון הייתה בעלת גוף גלילי המזכיר צורה של טיפה, עם כיפות משני קצותיו. מעניין לציין כי צורה זו מאוד דומה לצורתה של הצוללת המודרנית המתקדמת ביותר. היגוי הצוללת נעשה באמצעות הגה כיוון והגאי עומק והתקדמותה בצלילה הושגה באמצעות מדחף בעל ארבעה להבים, שהונע באופן ידני מפנים הצוללת. על פני השטח הפליגה הצוללת באמצעות מפרש ותורן שהוחזק מקופל בעת הצלילה. צוות הצוללת מנה ארבעה אנשים, ועל מנת לאפשר להם זמן שהייה של כ-6 שעות בצלילה הוכנסו לפנים גוף הצוללת מיכלי אויר דחוס.







ניסויים בצוללת נערכו בין השנים  1800 - 1801, ובמהלכם צללה ה"נאוטילוס" לעומק של כ-8 מטרים, ואף תקפה והטביעה סירת מפרש באמצעות מטען אבק שריפה נגרר אשר כונה על ידי פולטון "טורפדו".

הצרפתים לא התרשמו מהכלי החדשני וב-1804 הפסיקו את מימון הפרוייקט.

ב-1805 עבר פולטון עם ה"נאוטילוס" לבריטניה ושם ערך ניסויי הדגמה בפני הצי אך גם הצי הבריטי לא גילה בה ענין.


4. ה"נאוטילוס" מתוך 20,000 מיל מתחת לפני הים
 
אין ספק כי המפורסמת בכל צוללות ה"נאוטילוס" היא זו המככבת בספרו הבידיוני של הסופר הצרפתי ז`ול ורן אשר יצא לאור ב-1870. צוללת זו נקראה על שמה של  הצוללת אותה פיתח ובנה רוברט פולטון שבעים שנה קודם לכן.

רומן בידיוני סוחף ומרתק זה עומד במבחן הזמן גם 140 שנה לאחר פרסומו. הספר פותח בכך שהאניה "אברהם לינקולן" יוצאת לים בניסיון לצוד מפלצת ימית הנוגחת אוניות סוחר מתחת לקו המים ובכך גורמת לטביעתן. אל המשימה יוצאים פרופ` ארנו ומשרתו הנאמן קונסיל ובנוסף נד לנד, צייד ליוויתנים מנוסה ובעל שם.
 


בהמשך העלילה מתברר שהמפלצת הינה ה"נאוטילוס" - כלי תת ימי גדול ורב עוצמה. כאשר נד לנד מנסה לתקוף אותה באמצעות הצילצל מתברר כי גופה מתכתי. הפרופ` ארנו נופל בשבי, מועלה לסיפון ה"נאוטילוס", ויחד איתו אנו יוצאים למסע מופלא במעמקי הים ומתוודאים אל מסתרי הטבע התת ימי ואל מורכבותה הטכנית של הצוללת.

הצוללת הבידיונית מתוארת על ידי ז`ול וורן "כיצירת פאר המכילה יצירות פאר". מפקדה הנו קפטן נמו - אדם בעל השכלה רחבה אך אקסצנטרי. הצוללת מכילה אוסף אמנות וספריה עשירה, אוסף נרחב של יצורים ימיים אשר ברובם אינם מוכרים למדע באותה עת, חדר אוכל רחב מימדים המרוהט בעושר רב ובו עוגב אשר לעת ערב נוהג לנגן בו קפטן נמו.

אשר לפרטיה הטכניים קפטן נמו מספר לארנו: "גופה החיצוני עשוי פלדה כשהוא מכיל בתוכו גוף נוסף ושניהם מחוברים זה לזה באמצעות צלעות "T", צורתה גליל מוארך וקצוותיה חרוטים מחודדים כצורת הסיגר... אורכה כשבעים מטר... לצורך צלילה ועליה אל פני השטח היא מצויידת במיכלי צלילה ומשאבות אשר ביכולתן להתגבר על לחץ הים הסובב אותה.... הצוללת מצויידת בזוג הגאי עומק הממוקמים במרכז הכובד משני צידי גופה ולה מדחף בודד בקוטר של כ-6.5 מטר".

בהמשך העלילה אנו לומדים כי מהירותה של הנאוטילוס מגיעה לכדי 50 קשר והיא מונעת באמצעות מצברי כספית- נתרן, המופק ממי הים. הצוללת בעלת יכולת שהייה מתחת למים של עד 5 יממות, אך לצורך טיהור האויר שבתוכה נדרשת הצוללת לעלות אל פני השטח. את מי השתייה מפיקה הצוללת ממי הים ואת המזון לצוות נוהגים לאסוף בקרקעית הים. חלקי ה"נאוטילוס" נבנו במקומות רבים ונשלחו אל אי בודד שם הורכבה בידי קפטן נמו ואנשיו.

 
5. צוללות בשם נאוטילוס בצי האמריקאי
צוללת הצי הראשונה אשר נקראה "נאוטילוס" נבנתה על ידי Electric Boat Co עבור צי ארצות הברית והושקה בשנת 1911. מאוחר יותר הוסב שמה ל-H-2  ובסך הכל  נבנו 3 יחידות כמותה עבור הצי האמריקאי. 18 יחידות נוספות נבנו עבור הצי הרוסי, אך רק 11 מתוכן נמסרו.

עם פרוץ מהפכת אוקטובר ב-1917 נרכשו השאר על ידי הצי האמריקאי. ה- 2-H סיימה את שרותה הפעיל בצי האמריקאי באוקטובר 1922  והושמה בשימור עד דמצבר 1930 מועד בו נמחקה מרשימות הצי.

הצוללות מדגם H נחשבו למודל מוצלח מאוד, השתתפו באופן פעיל בקרבות מלחמת העולם ה-I ואף רשמו לזכותן הטבעות של אוניות האויב. מספר
מועט של צוללות מדגם זה אף נטל חלק בקרבות מלחמת העולם ה- II

6. "נאוטילוס" והמשלחת הגיאוגרפית לקוטב הצפוני
בשנת 1918 נבנתה הצוללת USS O-12 - אחת מתוך 16 צוללות שהוזמנו על ידי הצי האמריקאי במסגרת דגם זה. שבע מתוכן נטלו חלק  פעיל במלחמת העולם ה-II והוצאו משרות מייד לאחריה.

את מרבית שנותיה בצי עשתה באזור תעלת פנמה וסיימה את שרותה הפעיל ביוני 1924, הוכנסה לשימור במספנות הצי בפילדלפיה עד יולי 1930 מועד בו נמחקה מרישומי הצי.

עם מחיקתה של ה- 12-O מרשימות הצי היא הוחכרה למשך 5 שנים בעלות סמלית של דולר אחד לשנה למשלחתם של לינקולן אלסוורת` וסר יוברט ווילקינס, חוקר וגיאוגרף אוסטרלי אשר אירגן משלחת לקוטב הצפוני. במרץ 1931 הוסב שמה ל"נאוטילוס", על שמה של הצוללת מתוך סיפרו של ז`ול וורן, הצוללת עברה הסבות במספנות הצי בברוקלין והותקנו בה מספר אמצעים אשר התאימו אותה טוב יותר למשימתה החדשה. תוכנית המשלחת היתה לחצות את האטלנטי לפלימות` שבאנגליה, משם להפליג לאורך חופי הים הצפוני לשפיצברגן שבנורבגיה ולסיים במפגש דרמטי עם צפלין בקוטב הצפוני.

בשלהי שנת 1931 עם צוות אשר מנה עשרים איש על סיפונה ובפיקודו של קפטן סלואן דננהאוור יצאה הנאוטילוס למסעה, אך נקלעה לסערה במהלך חציית האוקיאנוס. שני מנועיה יצאו מפעולה, היא חולצה ונגררה לאנגליה על ידי משחתת הצי האמריקאי. לאחר תיקונים בבריטניה, המשיכה הנאוטילוס בדרכה כמתוכנן צפונה לנורבגיה אל נמל המוצא של המשלחת אך שוב נקלעה לסערה וניזוקה. ווילקינס, שהיה נתון ללחץ מצד מממני המשלחת, הקצה רק יום אחד לתיקונים וב-11 באוגוסט יצאה המשלחת לכיוון הקוטב - מועד מאוחר מאוד להוצאת משלחת אל הקוטב הצפוני.

הנאוטילוס לא היתה מותאמת טכנית לביצוע משימתה. גופה לא היה עמיד מספיק בסערות הים הצפוני וזוהו בו חדירות מים, הצוות סבל מקור עקב חוסר בהתקנת אמצעי חימום, מי השתיה קפאו ובנוסף נפגעו הגאי העומק אשר הגבילו את הצוללת ביכולתה לתמרן בצלילה. למרות זאת הצוללת הגיעה לקו הרוחב 82 צפון - צפונית יותר מכל כלי שייט אחר עד לאותה עת. היא ביצעה צלילה מסוכנת אל מתחת למעטה הקרח - ראשונה אי פעם בהיסטוריה - וביצעה חלק מניסויה המדעיים.

עקב היפגעותם של אנטנות הקשר שעל סיפונה הצוללת נחשבה אבודה במשך ימים ארוכים והחלה להתארגן משלחת לחיפוש והצלה. הצוללת שבה לשפיצברגן ב-20 בספטמבר 1931 כשכל אנשי ציוותה שלמים ובריאים.

מסעה האמיץ של המשלחת אל מתחת לקוטב לא צלח. המשלחת התקרבה לכדי 725 קילומטר מהקוטב ושבה לנורבגיה. מימון המשלחת הופסק והצוללת הוחזרה לרשות הצי והוטבעה בנורבגיה בפיורד סמוך לברגן בנובמבר 1931. ב-1959 צוללת הצי האמריקאיתUSS Skate  היתה הצוללת השניה אשר הגיעה אל הקוטב הצפוני. היא פרצה לראשונה את מעטה הקרח אל פני השטח, וכמחווה ליוברט ווילקינס ערך ציוותה טכס אזכרה ופיזר את אפרו במקום.

7. צוללת הצי האמריקאי השניה הנקראת "נאוטילוס"
ה"נאוטילוס" השניה בצי האמריקאי השתייכה למשפחת צוללות ה-V, אשר נבנו בין שתי מלחמות העולם. צוללת זו מדגם "נרוול" הושקה ב-1930 והיתה מהגדולות (דחי בצלילה של 3,900 טון) שנבנו עבור הצי האמריקאי טרום העידן הגרעיני. הצוללת אופיינה בזוג תותחים בקוטר של 6 אינץ`,  החריג בגודלו היחסי לצוללת. ה"נרוול" לא נחשב לדגם צוללות מוצלח במיוחד. בשל מימדה הגדולים היא היתה איטית וקשה לתמרון בצלילה. המעבר מהפלגה על השטח לצלילה ערך זמן רב מן הרצוי ויכולותיה לחמוק מגילוי על ידי האויב על פני השטח ובצלילה היו מוגבלות.

הנאוטילוס השתתפה באופן פעיל ביותר בקרבות מלחה"ע ה-II, וביצעה במהלכה 16 סיורים מבצעיים. את עיקר שירותה עשתה במרכז האוקיינוס השקט. במהלך סיורה הראשון טיבעה הנאוטילוס נושאת מטוסים יפנית במהלך קרב מידוויי ובהמשך המלחמה טיבעה עוד שבעה כלי שייט.


הנאוטילוס נמחקה מרשימות הצי וסיימה את שרותה כצוללת מבצעית ביוני 1945. במהלך 1946 פורקה לגרוטאות.

8. הצוללת הגרעינית הראשונה
השם נאוטילוס לא נשאר מובטל למשך זמן ארוך: בדצמבר 1951 הכריז משרד הצי האמריקאי כי שמה של הצוללת הגרעינית הראשונה יהיה "נאוטילוס". ב-14 ביוני 1952 החלה בנייתה והיא הושקה ב-21 בינואר 1954.

האמריקאים היו הראשונים לפתח כור גרעיני קטן המותאם לכלי שייט. הכור הותקן, כאמור, ב"נאוטילוס" אשר תכלית בנייתה הייתה בחינת יישימותו הטכנולוגית של כור גרעיני כמקור אנרגיה להנעת צוללת. כמנהל הפרוייקט מונה מהנדס חשמל כריזמטי ואקסנטרי בשם היימן ג. ריקובר. כשנה לאחר השקתה ב- 17 בינואר 1955 יצאה ה"נאוטילוס" להפלגתה הראשונה ודיווחה “Underway on nuclear power". במהלך שנותיה הראשונות שברה ה"נאוטילוס" שיאים רבים, כגון שיא השהייה הממושכת מתחת לפני המים. ב-3.8.1958 היתה "נאוטילוס" הראשונה לחצות בצלילה את הקוטב הצפוני. ב-1959 הנפיק הדואר האמריקאי בול לציון יובל להגעתו לקוטב של רוברט פירי. בבול נראית משלחתו של פרי וה"הנאוטילוס".

למרות שנועדה להיות מדגים טכנולוגי בלבד שירתה הנאוטילוס בצי כצוללת מבצעית לכל דבר במשך 25 שנים עד שנת 1980. כיום היא מוכרזת כאתר מורשת לאומי ומוצגת במוזאון הצי בקונטיקט.

9. סיכום
ה"נאוטילוס" הראשונה היתה זו של רוברט פולטון. על שמה נקראה הנאוטילוס של ז`ול ורן, אשר כיכבה בשני ספריו -" 20,000 מיל מתחת לפני הים" ו"באי התעלומות". ספריו של ורן הפכו את השם לפופולארי מאוד.

בצי האמריקאי נשאו שישה כלי שייט שונים את השם המחייב, כאשר הצוללות שמתוכן נסקרו במאמר.

במהלך השנים ניתן השם "נאוטילוס" ל-10 כלי שייט בצי הבריטי, מהם צוללת אחת.

בצי הספרדי שירתה אונית מפרש בעלת שלושה תרנים בשם נאוטילוס בשלהי המאה ה-19. קורבטה זו תחת פיקודו של פרננדו ווילמיל הקיפה את העולם ב-1892.

בצרפת השם "נאוטיל" ניתן לצוללת מחקר מאויישת שהופעלה על ידי המכון הצרפתי לחקר ימים ואוקיאנוסים.

והכל מתחיל מרכיכה וקונכיה בגודל של עשרים סנטימטר.

חזרה לעמוד המאמרים